טולדו: סיור להיסטוריה של הרובע היהודי החשוב ביותר בממלכת ספרד
מה הייתה הבירה של ספרד היהודית, המוכרת גם כ»ירושליים של המערב? אם אינך יודע, זה מכיוון שלא ביקרת ברובע היהודי של טולדו: אחת הערים ההיסטוריות והחשובות ביותר בכל הממלכה
הרובע היהודי בעיר נחשב ובצדק, כמובלעת עיר בתוך טולדו עצמה. הרובע היהודי משתרע על מרחב עירוני גדול אשר גודלו כמעט כעשירית מטולדו מוקפת החומה. הרובע נבנה והתפשט בשלבים מספר, על פני תקופות שונות ועל כן, הוא מחולק למעין מחוזות קטנים.
הרובע היהודי בעיר בנוי כמבוך מורכב אשר יש להיות חלק ממנו, תחומים בגוף ובנפש, על מנת להינות מהבנה משמעותית של חיי היהודים כפי שהתנהלו בעיר במשך אחת עשרה מאות שנה, לפחות.
המסמכים המתעדים את יהודי טולדו בעיר מקורם במאה הרביעית לספירה, כאשר דן הכתוב בעיר הרומית טולטום (Toletum). אולם, סיפורים מיתיים הקשורים בעיר והמסורה הספרדית טוענים כי ההתיישבות היהודית בטולדו החלה אף קודם לכן, בימיה הראשונים של העיר, כשהגיעו היהודים הראשונים לאיבריה בעת גלות אשור ובבל, בין המאות השישית והשמינית לספירת הנוצרים.
במונחים היסטוריים, הנוכחות היהודית בעיר, על רשמיה וכתביה, מספקת הוכחה לפועלן של מועצות שונות אשר הגבילו את חיי היהודים, בין אם על ידי תקנות מחמירות ובין אם על ידי אפליה.
עם המלוכה הוויזיגותית, בין המאות החמישית והשמינית, היתה טולדו בירת הממלכה והיהודים היוו בה קהילה גדולה. מכך מסיקים אנו כי קיומו של הרובע היהודי בעיר החל לפחות מאז המאה השישית. מאז המועצה השלישית של טולדו (בשנת 589 לספירה), כאשר המלך ריקרדו נטש את האמונה הגותית וקיבל על עצמו את האמונה הקתולית-רומית, החלו וצצו סדקים בדו-הקיום העירוני. רדיפות ועונשים שהחלו באלו הימים גרמו ליהודים רבים לבחור להתנצר, לעזוב את העיר או, להישאר בעיר כאשר הם מקבלים בהכנעה את המצב החדש.
עוינות המועצה המקומית ליהודי המקום המשיכה עד לכיבושה של העיר על ידי חיילים מוסלמיים בשנת 711. הנזק שהוטל על הלוחמים הוויזיגותיים בקרב בשנת 711 ומותו הצפוי של רודרידו בקרב, הותירה את הדלת פתוחה למנהיג טאריק איבן זיאד (Táriq ibn Ziyad) לכבוש את טולדו בו באותה שנה.
האגדה מספרת כי בהתחשב בדיכוי ששרר במקום, היהודים קיבלו בברכה את הפולשים הערבים כמו והיו משחררים. האמת היא, כי רודריגו ולוחמיו היו עסוקים בחזית ולא נכנעו בפני הכובשים, כך שמוזר יהיה להניח כי יהודי העיר פתחו בפני הכובשים את שער העיר בעוד שאר תושביה הודפים אותו. אגדה או, לא, העובדה היא כי השלטון הערבי בטולדו פתח בפני יהדות המקום שער לתקופה ארוכה של שגשוג.
מהמוסלמים, אשר החשיבו את העם היהודי כ»אנשי הספר», העניקו להם חופש רחב. כנהנים מדו קיום זה, החלו היהודים מאמצים נדבכים מהתרבות המוסלמית ואף אימצו את שפתם, כמנוף לפיתוח עירוני. אף בספריה הפנימיים של הקהילה ובספריה הרוחניים-דתיים, השתמשה היא בשפה הערבית, עד למאה ה13. באותו הזמן, עד לסופה של המאה ה11, חכמים יהודיים רבים נולדו או התיישבו בטולדו ביניהם נמצא את אברהם אבן-עזרא וגם, את יהודה הלוי. כאן, נולד ושורר שירה אברהם איבן אלפקר (Abraham ibn al-Fakhar) אשר נפטר בשנת 1231 והתגורר ישראל טולדו ורבים אחרים אשר הטילו מאורם על תורת המחשבה הקסטיליאנית.
בשנת 1000 לספירה, היתה הקהילה היהודית בטולדו זעירה ועל כן כמעט וחסרת משמעות. אף נדיר למצוא תיעודים של הקהילה טרם לזמן זה. המשפחות היהודיות המעטות אשר גרו בעיר באלו הימים חיו חיים השזורים במלואם בקהילה הנוצרית, כאשר הן מתגוררות בתוכה, סוחרות עמה ועובדות לצידה.
אתה מכיר את המקומות הטובים ביותר לאכול בקאל של טולדו?
קרנה של הקהילה היהודית המשיך גם בעת הכיבוש על ידי המוסלמים, כאשר זו אפשרה ליהודים רמת חיים גבוהה ואפשרויות התפתחות רבות. היהודים של אל-אנדלוס (Al-Ándalus) ניצלו את האקלים התרבותי הסובלני של הח’ליפים וחיו בשלווה בצל תרבות שערכיה סובלניים אולם, עשו זאת ללא התפשרות על אורחותיהם הדתיים של מי מהמתגוררים בעיר.
בשנת 1085 אלפונסו השישי החל בכיבוש טולדו ויהדות העיר החלה לפגוש בעידן של צמיחה ושגשוג לאוכלוסייתה. היהודים העניקו את תמיכתם לאלפונסו השישי, -המלך הקסטיליאני וזה, העניק להם בתמורה זכויות שוות ערך לאלו של נוצרי העיר. צמיחתה ושגשוגה של הקהילה היהודית נמשכו עם המשך כהונתם של המלכים הנוצרים אשר ראו בקהילה אמצעי לשיפור ייצוגם ויציבותם החברתית והפוליטית. במאה ה12, הופכת הקהילה היהודית לגדולה ביותר בשטח כתר המלוכה הקסטיליאנית.
הרופא ונשיא המועצה היהודית בטולדו יוסף בן פרוזי (Yosef ben Ferruziel) הידוע גם בכינויו סידלוס (Cidellus) הוכתר כראש הממשלה של הממלכה והעניק ליהודים נוספים מספר תפקידי מפתח בחצר מלכות קסטיליה.
למרות ההגנה שהוענקה ליהודי העיר ונדמית כאמיתית, יצחק בן יעקב-הכהן (Isaac ben Jacob na-Cohen) הידוע גם בשם אלפאסי (Al-Fasi) מדבר בכתביו על רדיפה בטולדו בשנת 1090, חמש שנים לאחר כניסתו של אלפונסו השישי בשער העיר. כמו כן, מזכיר הוא טבח של יהודים בשנת 1108, העת בה עבר לעולם שכולו טוב, סלמון איבן פאריסול (Salomón ibn Farissol). זה היה תחילת הקץ על דו הקיום בעיר והשוויון החל ומגיע אל קיצו. כתבים משנת 1118 מציינים בבירור העדפה של נוצרים על פני יהודים בעיר.
בשנת 1135, עם הגעתו של אל-מוואחידון לאל-אנדלוס, החלה נדידה משמעותית של יהודי העיר אל הערים קסטיליה ואראגון, כשהם מותירים את ספרד המוסלמית כמעט וריקה מיהודים. אל-מוואחידון, הוא אשר «הכיר באחדותו של האל», או בשמו בנו עבד אל-מומין (Banu Abd al-Mumin), היה נצר לשושלת מוסלמית ממוצא ברברי שעלתה במרוקו במאה ה12, כתגובה לשלטון הדתי הרפוי של ה אל-מוואחידון אשר שלט בצפון אפריקה ובחצי האי האיברי החל משנת 1147 ועד לשנת 1269. בשנת 1147 בשל דביקתו של אל-מוואחידון בהצרת צעדיהם של יהודי המקום, נדדו יהודים רבים אל טולדו, בהנהגתו של נשיא יהודי טולדו יהודה בן יוסף בן עזרא (Judá ben Yosef ibn Ezrá), קרוב משפחתו של המשורר הנודע.
אתה יודע איפה תוכל לישון ולחיות את ההיסטוריה של הקאל של טולדו?
חההשלכות של הגירה זו היו נדידת אוכלוסיה רבה. אל טולדו צעדו משוררים, אנשי דקדוק ושפה, פילוסופים, מדענים, רופאים וחוקרים אחרים, כאשר אלו הופכים את העיר ליעד מועדף להתיישבות עבור רבים אחרים. הארכיבישוף של טולדו אשר נהיה לראש ממשלת קסטיליה עם עלייתו של אלפונסו השביעי רצה לנצל את המצב אשר בגינו דרו בכפיפה אחת יהודים לצד נוצרים והפעיל פרוייקטי תרגום שונים אשר נדרשו על ידי כל בתי המשפט של אירופה הנוצרית. יוקרתו של בית הספר למתרגמים בטולדו היתה כה משמעותית עד כי אפילו ההוראות האנטי יהודיות של המועצה בשנת 1215 לא פגעו בפריחתו.
ההעדפה בפועל כלפי היהודים היתה לעיתים קרבות הסיבה לפריצת מהומות, כדוגמת המרד של שנת 1178, בו נפטרה הפילגש היהודית של המלך אלפונסו השמיני. במרד זה נפטר גם שמואל אלנקה (Samuel Alnaqua). נציין גם את המרד של שנת 1212 עם הגירתם לעיר של יהודים אשר עזבו את צרפת בשל היעדר סובלנות דתית. תגובתו של הארכיבישוף בטולדו לטענות הציבור הנוצרי היתה הטלת מיסים נוספים על הקהילה היהודית הכוללים צו של תשלום מס שנתי במשך כל אחת מעשרים השנים הבאות כמו גם, תשלום מס עבור «אובדן רווחים קהילתי» בעת רכישתם של יהודים, בתי נוצרים בעיר.
שלטונו של אלפונסו העשירי היה עת השגשוג וההדר הגדולה שידעה יהדות טולדו. על פי מסמכים מאותה עת, תשלום המס ששילם בית הכנסת בשנת 1284 היה מליון מטבעות תקופתיים (maravedíes). בתקופת שלטונו של זה, הרובע היהודי של טולדו היה ידוע בגודלו הנרחב, בפארו וביופיים של מבני הציבור של הקהילה ובמעלתם הרוחנית של רבניו הנכבדים.
לאחר לכתו של המלך החכם, ירדו היהודים מגדולתם. במהלך המאה ה14, מאורעות כגון המגיפה השחורה בשנת 1348 והמלחמה בין פדרו הראשון «האכזר» ובין אנריקה דה טרסטמרה (Enrique de Trastámara ) הביאו למבוכה חברתית עמוקה בקרב יושבי העיר. מבוכה שהתבטאה בהתקפות על יהודי המקום בשנים 1355 ו1391. באלו, הוצת המרכז המסחרי של יהודי העיר על חנויותיו, סדנאות האמנים שבו ואף מספר מבתיו. עד שנת 1222, השנה בה החלה התרחבותה של הקתדרלה, הכנסיה הגדולה ביותר בעיר היתה מבנה משנת 1086, שונה מהכנסיות המוכרות לנו כיום. בסוף המאה ה14, ב14 באוגוסט , 1389 החלה בניית מנזר חדש.
יש חשדות האם השריפה של המרכז היהודי היתה מתוכננת יד ביד עם ראשי הקתדרלה, על מנת לאפשר לאלו בנייה של אותו המנזר אשר היה מתוכנן להיבנות על ידי הארכיבישוף פדרו טנוריו (Pedro Tenorio) על אדמות אלו.
המהומות האנטי יהודיות של שנת 1391 הגיעו גם לטולדו. ב18 ליוני הרובע היהודי בטולדו הותקף גם הוא בלילה בו הותקפו גם ערים נוספות ברחבי הממלכה. בין קורבנות הטבח היו אמנים, משוררים ואנשי רוח בולטים בדורם. רוב בתי הכנסת בעיר נהרסו או ניזוקו באופן משמעותי. בפברואר שנת 1398, המלך ביקש מראש הממשלה ג’ואן אלפונסו (Juan Alfonso) ומהגזבר הראשי ג’ואן רודריגז (Juan Rodríguez) לערוך חקירה אודות האשמים בבזיזת יהודי המקום כאשר העונש אשר הוטל על האשמים היה קנס בשיעור של 30 אלף מטבעות זהב.
ההשלכות הכלכליות הרות האסון עבור העיר ותושביה הורגשו חיש מהר: אנשים, מנזרים ומוסדות דת אחרים איבדו את אמצעי ההכנסה שהיה להם, ממיסי היהודים. אלו שהושפעו ביותר מהאסון היו כמרי העיר אשר איבדו את ההכנסה מדמי השכירות שגבו על נכסים שהיו ממוקמים ברובע היהודי וכעת, נהרסו.
אתה צריך מדריך מקצועי לביקור שלך בקאל של טולדו?
מבשנת 1411 הדומיניקני וינסנט פרר (Vicente Ferrer) מגיע לטולדו כחלק ממסע ההטפה שלו בשנים 1411 ו1412 וכך מתאר את ההתרחשות הזו ואת העיר הקיסרית של טולדו פרנסיסקו דה פיזה (Francisco de Pisa), בחיבורו משנת 1605:
«מגיע לעיר של טולדו, נוכח בחוסר אמון ובמבט בוגד של מספר עקשנים ומלווה במספר אנשים חמושים, נכנס לשכונתם של היהודים [..] בבית הכנסת העתיק שכיום נקרא שמו כנסיית סנטה מריה לה בלנקה (santa María la Blanca) ולמרות כל הסממנים היהודיים במקום, נחגגת בה מיסה»
עדות זו של פרנסיסקו דה פיזה זכתה לפקפוק יותר מאוחר והוענק לה מעמד של פרשנות אישית אשר לא היתה בקו אחד עם מחשבת הכנסיה אולם, היא אינדיקציה לסטאטוס קוו בנוגע לקהילה היהודית בעיר טולדו.
לפני כן, בשנת ,1450 יהודי העיר טולדו התלוננו בפני המלך ג’ון השני וביקשו ממנו לבטל את כל התקנות האנטי יהודיות אשר נקבעו בממלכה הקסטיליאנית, שכן יהודים רבים הביעו רצון לעוזבה בשל כך.
אולם בשנים המדוברות, תוקפנות הנוצרים כלפי יהודים וכלפי מוסלמים אשר התעוררה בהדרגה, הביאה לחקיקה של סדרת תקנות כנגד היהודים. בשנת 1451, הוטלה שורת צעדים מגבילים כגון איסור על הליכה ברחובות העיר בשעות הלילה, איסור לצאת מהבית בימי חגים נוצריים כמו גם, החובה ללבוש סימנים מזהים על בגדיהם של היהודים. כך, ב23 לפברואר, שנת 1452 כשהתלונננו היהודים על הגזרות החדשות, חזר בו המלך מהחלטתו לביטול האפליה ואישר את רוב התקנות המפלות שנחקקו בטולדו.
מספר שריפות נוספות, בין מטאפוריות ובין מאכלות תבערנה בזמן חוסר האיזון החברתי שעתיד להתרחש בעיר במאה ה15.
אלפונסו, נתמך בידי שורה של אצילים אשר באופן סימלי הדיחו את אחיו, אנריקה הרביעי באווילה, והכתירוהו באירוע שנקרא הפארסה של אווילה, ה5 ביולי ( Farsa de Ávila el 5 de julio) בשנת 1465, החל במסע כנגד היהודים. כך, החלו הנוצרים הוותיקים ב»מסע טיהור» של אדמות קסטיליה מכל מי שבעורקיו זורם דם יהודי, בין שומר מצוות ובין מומר. כמו כן התנכלו הם גם למוסלמים שהמירו דתם לנצרות.
היכן אני יכול למצוא מידע נוסף על הקאל של טולדו?
כשתמס בעיניהם של נוצרי העיר ותחושת אימה בקרבם של יהודיה, ביום חגה של מריה מגדלנה ב22 ליולי שנת 1467פרצו מהומות בעיר. כשהם חמושים בכבדות, נצרו נוצרים מומרים יהודים בתוך הקתדרלה והטילו עליהם מצור, כשהם הורגים חלק מהם. לבסוף, כאלף ומאה נוצרים באו לעזרתם של היהודים. המומרים לקחו שערים וגשרים מיסודות העיר והציבו אותם כבריקדות.
כך החלה הלחימה סביב הקתדרלה והמשיכה בכל הרובע. כל הבתים הסמוכים למכלאה שהיתה שייכת לדון דייגו נשרפו באופן מיידי. ההסטוריון של קסטליה, פריי מסה – (Fray Mesa) טוען כי האש התפשטה על גבי הרוח, עד לטרינידד (Trinidad), עברה ליד סנט ג’ואן דה לה לצ’ה (San Juan de la Leche), דרך רחוב נואבה (Nueva), עד לשוק התבלינים ולכנסיית סנטה ג’וסטה (Santa Justa).
על פי ההסטוריון, האש המשיכה במורד הרחוב ושרפה את ביתו של דייגו גרסייה דה טולדו. שש מאות בתים נהרסו במאורעות. לאחר ימים של לחימה באש הצליחו הנוצרים לכבות אותה ומנהיגם, פרננדו דה לה טורה (Fernando de la Torre) הוצא להורג לאחר מכן. רבים נוספים המירו את דתם לנצרות לאחר המאורעות.
לחץ לא מועט הופעל כעת על יהודי העיר: חלקם נאלצו לברוח ממנה ואלו שנשארו בה, נשללה זכותם להחזיק בנשק או בעמדות ממשלתיות ולבסוף, הוכרחו להעיד על נכונותם להתנצר בפני בית המשפט של האנינקוויזיציה.
לאחר שהפעילו המלכים הקתולים את צו הגירוש ב31 למרס, שנת 1492, בית הכנסת של טולדו חדל מלהתקיים ומבני הציבור של היהודים, למעט מספר יוצאים מן הכלל, הוסבו על ידי המלכים הקתולים לבתיהם של אצילים ומסדרים דתיים, על מנת לפצות על אובדן הכנסות באותה עת.
לא מעט מיושבי הרובע היהודי החליטו להתנצר על מנת להישאר בעיר. אולם, רוב הקהילה צעדה לתוך גלות. זו, הקפידה על המסורת היהודית בכל מקום אליו צעדה וגם, שמרה על מפתחות בתיה בטולדו, בתקווה לחזור לטולדו ביום מן הימים. אולם, הם לא שבו אליה.
מהו הזמן הטוב ביותר לבקר בקאל של טולדו?
מהו «ספרד קארד» ואיך אתה יכול לקבל אותו?
ההסטוריה של טולדו
טולדו הנה גם עיר הקשורה למסורות דתיות שורשיות, כפי שמעידה בכל שנה, התהלוכה של הקדוש Corpus Christi אשר סוחפת אל העיר תיירות בינלאומית.
השם הקדום של העיר טולדו הוא טולטום (Toletum), שם שהעניקו הרומאים לעיר לאחר שכבשוה בשנת 190 (לפני הספירה) על שום נהר הטאחו שהעיר יושבת לגדותיו. העיר נחשבה לחשובה במשך מאות בשנים ובתקופה הוויזיגותית (המאה הרביעית לספירה) אף עלתה קרנה והיא נהפכה לבירתה של היספניה.
הגעתם של הערבים במאה השמינית וישיבתם של יהודים ונוצרים בעיר משכבר הימים, הפכה את העיר לכדי «עיר של שלש תרבויות». היתה זו אחת התקופות המפוארות ביותר של טולדו, בין השאר, משום ייסודו של בית הספר למתרגמים בעיר. מאוחר יותר, עם עלייתו של קרל החמישי בשנת 1519 הפכה העיר לבירה קיסרית.
במשך מאות שנים שרר דו קיום בין נוצרים, יהודים וערבים בעיר, לכדי מורשת אמנותית ותרבותית מפוארת. מבוך הרחובות המרכיבים את המרכז היהודי ההיסטורי של טולדו תחומים רק על ידי קירות שנפתחו בהן דלתות רבות.
השער, נתמך על ידי שני גופים גדולים וצורות מגן קיסריות גדולות ומרשימות, מהווה את הכניסה הראשית לעיר. דלת מפוארת זו שהיתה מוסלמית במקור שופצה בתקופת שלטונו של קרל הראשון (Carlos I). אחד מביטויי האמנות המוסלמית היפים ביותר שניתן למצוא בעיר הוא שער שנבנה בשנת 838. במאה ה13 לספירה נבנה בעיר הפוארטה דל סול (puerta del Sol), מבנה אדריכלות עוצרת נשימה בסגנון האל- מוואחידון האופייני לאראגון וקסטיליה של אותה עת ואף יש בו שרידיו של סרקופג נוצרי.
משער זה ומכניסות נוספות לעיר, ניתן להגיע לאתרים ציוריים, כדוגמת הככר (plaza de Zocodover), בתקופה הערבית, חלל זה שיכן שוק חשוב והתקיימו בו פסטיבלים ושאר אירועים חברתיים. כיום הככר מוקפת בבניינים עם מרפסות וממשיכה להיות אחד המקומות העמוסים ביותר בעיר.
נדמה, כי בתי כנסת, מסגדים וכנסיות כאילו ומצטופפים כולם יחדיו ברחובות הציוריים של טולדו, מאופיינים בתערובת סגנונות אמנותיים ושוטפים את עיני המבקרים בה, ביופי וברוח.
המסגד קריסטו דה לה לוז (Cristo de la Luz) החל להיבנות בשנת 999 לספירה, בטרם כיבוש העיר מחדש על ידי הנוצרים והוא בדמותו של המסגד של קורדובה. זהו בניין ייחודי המעוצב בדמות מלבן כשלראשו תשע כיפות. כשהסתיימה בנייתו במאה ה12, הוא הוסיף סגנון רומנסקי-מורי לעיר וליופיה.
המוזרביק (Mozarabic) , -נוצרים אשר חיו תחת שלטון מוסלמי השאירו גם הם צביון חזותי בעיר. דוגמאות לכך תהיינה הכנסיות סאן סהסטיאן (San Sebastián) וסנטה אאולליה (Santa Eulalia). המורים לעומתם, הותירו על העיר את חותמם על ידי מבנים מסוגננים בקישוט ערבי עשיר. כך, נמצא במבנים שונים בטולדו קשתות, חלונות ענק ואלמנטים אדריכליים אחרים הגוררים השתאות.
כנסיית סנטיאגו דך אראבל (Santiago del Arrabal) היא מהדוגמאות הטובות ביותר בעיר לסגנון זה והיא ידועה בשל האפסיס שבה. אין בידינו תארוך מדוייק של זמן בניית כנסיה זו אולם, כנראה והיה זה בתקופת שלטונו של המלך אלפונסו השישי, כשהיא נבנית על בסיס מסגד ישן שעמד שם מלפנים. במבנה המקורי שעמד היכן שניצבת היא, ניצב מגדל המזכיר צריח (מינרט) מוסלמי.
אותו סגנון של בנייה עם אפסיס מופיע גם בכנסיה של סנטו טומה (Santo Tomé), המפורסמת בשל הציור המפורסם הניצב בה, «קבורתו של הרוזן אורגז» (“El entierro del Conde Orgaz”). מגדל מורי זה מהמאה ה12 מיתמר בסביבתו וחזיתו אוחזת באלמנטים וויזיגותיים.
אם ישנו אדם ששמו קשור בקשרי עבותות לטולדו, הרי זהו אל גרייקו (El Greco) (המאות ה16 וה17). ביתו שנהיה כעת למוזיאון, מציג כמה מיצירותיו המפורסמות ביותר של הצייר שצייר את העיר המפורסמת.
בתי הכנסת של הקהילה היהודית בטולדו נשמרו עדיין בשרידי העיר והם כוללים את בתי כנסת סנטה מריה לה בלנקה (Santa María la Blanca) ובית הכנסת דל טרנזיטו (del Tránsito). הראשון, נבנה כנראה במאה ה12 ומהווה דוגמא טובה לאמנות בסגנון האל- מוואחידון שבטולדו והוא בנוי מחמש «ספינות» בגבהים יורדים, מקושט בערבסקות אופייניות ובקשתות פרסה. השני, שנבנה בשנת 1357 מעורר הערצה על ידי כל אחת מתקרות משושי האפסיס שהשתמרו בו, כמו גם בקירות המעוטרים במוטיבים צמחיים מסוגננים ובכתובות עברית יפהפיות. כיום, בית הכנסת הוא מוזיאון ליהדות ספרד ובו אוסף מעניין של יצירות אמנות שנשתמרו כמו גם חפצי פולחן דתי שונים.
אחד הבניינים המוכרים ביותר בעיר הוא הקתדרלה אשר נחשבת מיצירות המופת של האמנות הגותית בטולדו. הבניה של מבנה מונומנטלי זה על חמש «ספינותיו» החלה בשנת 1226 אבל בנייתו לא הסתיימה טרם סוף המאה ה15. עובדה זו באה לידי ביטוי בסגנונות האדריכליים הרבים הדרים במבנה בחפיפה זה לזה, כמו גם במספר הגדול של האמנים אשר הותירו בו את חותמם.
החזית הראשית של הקתדרלה מכוסה בשלושה שערים: שער הגיהינום, שער הסליחה ושער הדין. חוץ הקתדרלה מוסתר קמעה על ידי שני מגדלי קתדרלה אחרים, אחד בסגנון הגותי-ראוותני והשני, בסגנון הגותי-רנסנסי. בפנים הקתדרלה ניצב דוכן המקהלה, באולם הפנימי המרכזי של המבנה. הדוכן מדגיש את המזבח היפה הניצב בקתדרלה מהתקופה הגותית המאוחרת, ובו קפלה עיקרית כמו גם קפלות קטנות נוספות כדוגמת סאן אידפונסו (San Ildefonso) והסגרריו (Sagrario), היכן שניצבת יצירה במתארת את טקס ה «סנדק».
זוהי יצירה מונומנטלית דמוית תכשיט המעוצבת עם 26 תמונות ועשויה כסף מצופה זהב, הנוצרה בין השנים 1517 ו 1524 על ידי אנריקה דה ארפה (Enrique de Arfe). יצירה זו, שאורכה כ2.5 מטרים והיא שוקלת יותר מ160 קילוגרמים, היא הכוכב האמיתי של תהלוכת הקדוש קורפוס צ’ריסטי (Corpus Christi), מוקד לתיירות בינלאומית.
כמו כן, מציג מוזיאון הקתדרלה אוסף עשיר של יצירות ציירים נודעים כגון גויה, אל גרקו, לוקאס ו ואן דיק.
יצירה גותית נוספת בעיר היא גשר סן מרטין (San Martín) שנבנה במאה ה13 כשהוא נושא שני מגדלי הגנה שנהפכו לסימלו. דוגמא נוספת היא מנזר סאן ג’ואן דה לוס רייס (San Juan de los Reyes). דוגמא מעולה זו לסגנון הגותי הראוותני היא אחת מיצירות המופת של ג’ואן גואס (Juan Guas), יצירה אשר הוזמנה במיוחד על ידי המלכים הקתוליים.
סימני הרנסנס בטולדו ניכרים בבית החולים טאברה (Tavera), אשר נהפך למוזיאון המכיל מתמונותיהם של ריברה, אל גריקו וטיזיאנו (El Greco, Ribera ו Tiziano) לצד אחרים נוספים. אדריכלים חשובים לקחו חלק בבניית בית החולים. בחצר בית החולים ניצבים להם קיברו של קרדינל טאברה (Tavera) ובית המרקחת מאותם הימים אשר שומר ועודו נראה כמו בימים הרחוקים-קסומים ההם.
בעיר נמצא גם מבנים מתקופת הבארוק, אלו הם הארמונות של לורנזאנה (Lorenzana), האוניברסיטה וה Fuensalida.
וכיצד ניתן שלא להזכיר את הארמון, אשר נבנה בימי הביניים, חולש על העיר כולה בחזותו מעוררת ההשתאות ומכיל כיום מוזיאון צבאי ואת אחת מספריות הציבוריות הגדולות בספרד. בעבר, היה זה בית מגורים קיסרי. המבנה כפי שאנו מכירים אותו כיום, הוא תוצר של תוספות בניה שבוצעו על ידי קובארוביה (Covarrubia) ומאחורי הקירות העבים שלו ניצבת חצר מרכזית גדולה ומסתור מדרגות קיסרי. מהחזית הדרומית של המבנה, העתיקה ביותר שנשתמרה, ניתן להשקיף על נהר הטאחו ועל סביבות העיר.
גסטרונומיה, פסטיבלים וטיולים
למטבח של טולדו התמחויות שונות המבוססות על תנובה מקומית כמו שליו מבושל או, בשר צבי עם פטריות. בפרובינציות האחרות נמצא מאכלים אופיינים כמו פיסטו (מאכל ספרדי המבוסס על פלפלים, עגבניות ובצל), מרק קסטיליאני או לאס מיגאס (תבשיל משאריות האתמול). כליווי נהדר למנות אלו נתענג על גבינת מנצ’גו המפורסמת ועל מרציפן. היינות המלווים לארוחה שכזו ייהיו יינות לה מנצ’ה (La Mancha) ומנטרידה (Méntrida) כשכל אחד מהם נושא בטעמו את המחוז ממנו הוא מגיע.
ישנן מסעדות רבות בעיר אם כי, רצוי להזמין בהן מקום מראש בכל עת של השנה. אחת האפשרויות שתערובנה לחיכם מכל היא פראדור דה טולדו (Parador de Toledo), ממוקמת על גבעות העיר ומשקיפה אל הנוף הסובב אותה.
ערים מעניינות נוספות במחוז הן Talavera de la Reina על כנסיית סנטה מריה שבה, העיר אוקניה (Ocaña) עם הכנסייה הגותית סאן ג’ואן באוטיסטה (San Juan Bautista) המשלבת את סגנון ה אל- מוואחידון והעיר אורופסה (Oropesa) בה נמצא ארמון טירה מהמאה ה14. בדרום המחוז נמצא, למרגלות (Montes de Toledo) – גבעות טולדו, על הפארק הלאומי קבאניירוס (Cabañeros), איזור מוגן המשלב בנופיו יערות ים תיכוניים, הרים ושדות מרעה הנפרשים על פני מישורים עצומים.