קלהורה

מהידוע לנו, התיישבותם של יהודים בקלאהורה החלה במאה התשיעית לספירה כאשר ההתיישבות היהודית במקום חוותה את שיא פריחתה במאות השתיים עשרה והשלש עשרה.
זאת, עד לכשנהייתה הקהילה היהודית בקלאהורה לחשובה ביותר במחוז ריוחה אשר בצפון ספרד, כשבשנת 1332 היא אף מונה מאות משפחות. היישוב היהודי בעיר היה בחלקה העליון (גאוגרפית), היכן שנמצא כיום את היריד של סן פרנסיסקו (el Rasillo de San Francisco).
עדות לחשיבותה של הקהילה היהודית במקום המצא בפרט הבא: הקהילה היהודית בנתה במקום בית כנסת אשר מפאת חשיבותו, הסימטה בה היה ממוקם קרויה היתה עד לתחילת המאה העשרים בשם «סמטת בית הכנסת» (“callejón de la Sinagoga”). אולם, בית הכנסת נהרס ואיננו עוד.

יהודי קלאהורה עסקו בעיקר בחקלאות. זאת, אנו למדים מהמסמכים הרבים המעידים על מכירת נכסי קרקעות ועל סכסוכים מתמידים של הקהילה עם מועצת העיר, אודות תשלומי מעשר החקלאות.

ב7 לאוגוסט, שנת 1942, עם הטלת צו גירוש היהודים מהעיר, ציוו מלכי הממלכה הספרדית הקתולית להחרים את בית הכנסת המקומי ולהופכו לכנסיה בחסות הקתדרלה. צו זה כשהוא חתום בחותמת המלך, יחד עם שרידים מספר תורה המתוארך לשנות המאות ה13 וה14, נשארו בקתדרלה ויחד עם המבנה העירוני של שכונת היהודים, מהווים זכר ועדות לנוכחות היהודים בעיר קלאהורה.

הרובע היהודי בקלאהורה

Celtíbera נמצאת במצודה הרומית העתיקה אשר בעיר, ככר לא שגרתית אשר ממוקמת בפסגתם של שני הרים המהווים את קלגוריס (Calagurris), היא קלאהורה העתיקה. מתווה העיר העתיקה מאופיין ברחובות מתפתלים. רבים מאלו מנוקדים בבתים נמוכים בעלי חצר, המשקיפים לעבר נוף רחב היקף מעל עמקי האברו (Ebro) והסידקוס (Cidacos), נתחמים בסופם על ידי שדות אשר כמעט ונסתרים מהעין.
בשכונה זו, כמו היתה עיר בתוך עיר, חיו יהודים במשך למעלה מחמש מאות שנה ונדמה אף, כי למעלה מכך וקודם לכן.

המעמד האסטרטגי של העיר קלאהורה התבסס לראשונה במלחמות כנגד אל–אנדלוס (Al-Ándalus) ולאחר מכן התגבר, אל מול ממלכת נאוורה (Navarra). מעמדה של העיר נבע ממיקומה של זו על ציר ג‘קובאו דל אברו (Jacobeo del Ebro), מחקלאות אדמת העיר העשירה ומהתהוותה של העיר למרכז מסחרי ענף. אלו, גרמו לעיר היהודית בקלאהורה על בית הכנסת שלה, להיות הגדולה והחשובה שבמחוז, חשובה אף ממקבילתה היהודית שבהארו (Haro), אשר שלטה בכיפה היהודית המחוזית במשך רוב ימי הביניים.
במאה זו, הרובע היהודי של קלאהורה מנה שש מאות נפשות, לאחר שבמשך שלש מאות השנים שקדמו לכך, חל גידול משמעותי במספר נפשות העיר.

המסמכים הראשונים המתארכים את הימצאות היהודים בעיר נושאים עמם תאריכים מהמאה ה 11 ומעידים על פעילות מסחרית ענפה של יהודי המקום. משלח יד המסחר היה נפוץ בין יהודי המקום לאורך כל ימי הביניים כפי שהדבר משתקף בקורפוס המסמכים החשובים של העיר קלאהורה.

בימי הביניים היתה קלאהורה כגבול. עיר שאכלוסה רב ויש בה נוכחות יהודית מורגשת וחשובה.

האברו (Ebro) היה גבול בין ממלכות קסטיליה ונווארה אבל, היה גם דרך מסחר ענף בעבדים, ברעיונות ובמוצרים. במאות ה13 וה15 נוכחות היהודים בעיר היתה כמעט כצפופה.

הנוכחות היהודית לגדות האברו לעומת זאת, מתועדת עוד מהמאות השנית והשלישית לספירה. בצו שהטיל קרקאלה (Caracalla ) בשנת 212 נחשבו היהודים ככפופים לחוק הרומי. עד למאה העשירית התנהגה לה העיר בשלווה תחת שלטונם של המוסלמים והוויזיגותים. אולם, בין השנים 914 ו918, כבש סנצ‘ו גארסס (Sancho Garcés) הראשון את קלאהורה. בשנת 968 המוסלמים כבשו העיר מחדש ובשנת 1045 היתה העיר תחת החוק הנוצרי ושלטונו של המלך גארסיה (García) השלישי של נאוורה (García III de Navarra).

כאשר בשנת 1076 קלאהורה ואדמותיה נכבשו על ידי המלך הקסטיליאני אלפונסו השישי (Alfonso VI), תושבי העיר קיבלו את הרשאות הממלכה הקסטיליאנית והחלו נושאים את מנהגיה.
עם כיבושה הספרדי של העיר, קלאהורה הפכה למעוז של ממש בגבולה עם נווארה. כך, שהמלכים הקסטיליאנים החלו ומעודדים התיישבות נוספת בעיר ומעניקים הרשאות יישוב נוספות.
המחצית השניה של המאה האחת עשרה היא תחילתה של השתכנות היהודים בקלאהורה. כאשר התיעוד של זאת מופיע במסמכי חוזי מכירות או, החלפה של נכסים חקלאיים, כאשר היהודים מופיעים באלו בין אם כקבלנים, בין אם כעדים.

כפי שהיה גם בשאר ממלכת קסטיליה, באמצע המאות האחת עשרה והארבע עשרה, ידעה קהילתה היהודית של קלאהורה ימי צמיחה והדר, מלווים בהגנתם ובהכרת הטובה של המלכים המקומיים. אלו, היו מודעים לתועלת אשר תצמח להם מכינונו של יישוב יהודי בתחומם והשפעתם המיטיבה של אלו על כלל החברה המקומית. תקופה ארוכה זו של שגשוג ורווחה התבטאה בעיקר במתן הרשאות פעולה מיוחדות ליהודים. במקביל, תפקידם של יהודי קלאהורה במארג ההנהגתי–תפעולי של העיר עלה מדרגה עד שבמחצית השניה של המאה ה12, מספר יהודים מקלאהורה אף החזיקו בתפקידים ציבוריים במועצת העיר כדוגמת ניהול כלכלי וגזברות.

באופן דומה, מספר לא מבוטל של יהודים תועדו במסמכים מהמאה ה12 כבעלי קרקע חקלאית, פרדסים וכרמים וכך, מעידים על מעמדם החברתי–כלכלי הרם של יהודי העיר. בין המסמכים המעידים על מכירת שטחים כפריים, השתמרו להם באופן יוצא מן הכלל, גם ששה מסמכים הנמצאים בארכיון הקתדרלה, נושאים תאריכים משנת 1259 ועד לשנת 1340, אשר הנן מעבר לכל ספק, שנות הפאר המשמעותיות ביותר של בית הכנסת המקומי על יושביו.

פרט לשגשוג חומרי, נהנו יהודי העיר גם מקבלה והשתלבות בין תושבי העיר, לפחות בעשורים הראשונים של המאה ה14. בשנת 1320, השתתפו יהודי העיר יחד עם אצילים מקומיים ואנשי הקתדרלה, בבניית מספר טחנות בשטח סן אדריאן (San Adrián), מנצלים את מימיו של נהר האברו. יהודי המקום תרמו 750 מטבעות מקומיים (maravedíes), אשר היוו 7.5% מכלל הסכום שנאסף, אשר הסתכם ב10,000 מטבעות שהוקדשו לבניית הטחנות.

כמו כן, נשמר בארכיון הקתדרלה ספר מעניין המתוארך לשנת 1324 והמכיל נוסח שבועה המעניק להנהגה היהודית את הזכות החוקית להתערב בפעולות המשפטיות של העיר, צעד המהווה הוכחה לעוצמה הכללית האיתנה של הקהילה היהודית בקלאהורה באותם הימים.

במהלך המאה ה13, בית הכנסת של קלאהורה היה החשוב ביותר והמשפיע ביותר מבין בתי הכנסת השונים של הקהילות היהודיות השונות בריוחה. אף, חשוב יותר מאשר בית הכנסת של הארו (Haro).
בסוף אותה מאה שיעור הקהילה היהודית בעיר היה 450-500 תושבים, כ15% מסך האוכלוסיה הכוללת, אשר הנו שיעור גבוה מאד ומדגים את חשיבותה של הקהילה היהודית. עם זאת, סביר להניח כי מספר תושביה היהודיים של קלאהורה היה אף גבוה יותר בסוף המאה ה14, בד בבד עם רגעי הפאר הגדולים ביותר של בית הכנסת קאלגוריטנה (calagurritana).

את מספרם של יהודי העיר אנו יודעים על פי היסק מסך המיסים ששילמו. על יהודי העיר היה לשאת סימני זיהוי חיצוניים ועל כל גבר יהודי נשוי או, בוגר מגיל 20 היה לשלם בעבור פריט זה סך של 30 מטבעות כסף מדי שנה, לקתדרלה. הודות לחשבונאות זו אנו יודעים כי מספר היהודים משלמי המיסים בקלאהורה בשנת 1329 היה בין 93 ל100.

אקלים זה של שגשוג ברווחה והאקלים הלבבי ביחסיהם של הנוצרים והיהודים נקטע במלחמת האחים בכתר הקסטיליאני בין המלך פדרו הראשון (Pedro I) ואחיו אנריקה (Enrique de Trastámara). מספר קהילות יהודיות הותקפו בין השנים 1360ו 1369. לאחר המלחמה, האוכלוסיה היהודית בקסטיליה סבלה מצעדים אנטי יהודיים שנחקקו בשנים הראשונות של שלטונו של אנריקה השני (Enrique II), בין השאר כהשלכה של פריצת מגיפות ויבולים רעים שהביאו את הן את האוכלוסיה הן את השלטון למרמור. בנסיבות קשות אלו, קבוצות קסטיליאניות של יהודים היגרו סביב השנה 1370 מקסטיליה אל הממלכה נווארה, שם התקבלו באהדה על ידי המלכה חואנה, אשתו של המלך קארלוס השני «הרע» (Carlos II el Malo) אשר לקחה אותם תחת חסותה והעניקה להם הגנה ואף זכויות בנושאי מס שונים.

המצב החמיר באופן משמעותי במהלך 1391 ורדיפות החלו פוקדות את היהודים בקהילות ספרדיות רבות. כל הראיות מצביעות שלא היתה להם השפעה מיוחדת בקלאהורה, ליהודים.
ישנה רק התייחסות מתועדת אחת לתקיפות שנגרמו ברובע היהודי בלוגרוניו (Logroño). אלו, מופיעות בכרוניקת החדשות של המלך אנריקה השלישי (Enrique III), בכרוניקה שכתב היהודי יהודה שבט (Sebet Yehudah) במאה השש עשרה ובחלק מקינות עבריות בעילום שם.

במחצית השנייה של המאה ה14 והודות לשלטון האפקטיבי של חואן השני (Juan II), חלה התאוששות אמנם, קלה ואיטית, במצבן של הקהילות היהודיות בממלכה הקסטיליאנית. במידה רבה, ההתאוששות היתה תוצר פועלו של איש המשטר דון אלברו דה לונה (don Álvaro de Luna), אהובו של המלך ומגן היהודים. אמנם, כפי המופיע מעלה, ההתאוששות היתה איטית מאד כך שגם בשנת 1439 על היהודים היה לשלם מס נוסף על סך של 5,202 מטבעות מקומיים, אשר עלה מ4000 בשנה הקודמת, כאשר הסיבה לגביה אינה אלא מצוקה כלכלית אליה נקלע השלטון.

המחצית השניה של המאה ה15 התאפיינה בפיתוח מדיניות מתקדמת ומעמיקה של חוסר סובלנות מצד המועצה לבית הכנסת, אשר תרמה להופעתו של אקלים מתוח ביחסים בין הנוצרים והיהודים. תקופת אירועים זו קשורה קשר הדוק ללחץ הגובר של הפרלמנט כנגד היהודים אשר מאז אמצע המאה ה13 היה מחוד החנית של התנועה האנטי יהודית בכתר המלכות. הדיון בפרלמנט כנגד היהודים התמקד בעיקר סביב הסדרת הסכמי הלוואה ועל הכדאיות כביכול בהפרדתם של היהודים מהחברה הכללית. כך בעקשנות, ביקשו מהמלך להוציא צו אשר ייאלץ את היהודים לשאת אותות וסימנים מזהים על שמלותם ולאלצם לסגת להתיישב באיזורים מבודדים בלבד. אף נאסרו פעילויות מקצועיות מסוימות ורכישת נדל«ן. שיאם של חוקים מתעמרים אלו מתבטא בקריאה לסדר של וואלדוליד (Valladolid) בשנת 1405 ובספר החוקים שחיבר איון (Ayllón) בשנת 1412. מטרת שני אלו היתה לעכב את התפתחות חייהם של היהודים וזאת, בכדי לדחוק את היהודים לעבר שתי אפשרויות בלבד והן התנצרות או, עזיבת הממלכה. 

תחת שלטונו של אנריקה (Enrique III) השלישי התקיימה «קריאה לסדר» בממלכה. המנהל של אותה קריאה לסדר בוואלדוליד (Valladolid), אשר היהודים היו כמעט הנושא יחיד שנידון בה, מציג מדיניות קשוחה יותר בנוגע ליהודים, ייתכן המונעת מכח מחלתו של המלך ומהמצב הכלכלי הירוד. התוכן אשר הוצג בקריאה לא נשא חידוש שכן תוכנו היה איסוף של החוקים שהתקבלו בשנת 1348 והתקבלו על ידי אנריקה השני (Enrique II) וחואן הראשון (Juan I). כמה מההגבלות שהוטלו הן איסור הלוואה בריבית, איסור לעסוק בגידולים חקלאיים וחידוש ההגבלה שבנשיאת סימנים מזהים הכוללים סוג של מגן אדמדם. אולם, ניתן לומר, כי זכויותיהם המשפטיות של היהודים נשמרו.

צעד נוסף בהתנכלות לאוכלוסיה היהודית אשר ננקט גם כלפי האוכלוסיה המורית היה נסיגה בכוחה של מערכת המשפט של שתי הקהילות. עד לשנת 1480, במשך כשנתיים, בשכונות מבודדות ולא מרכזיות ננקטה מדיניות זו, אולם כעת, היא ננקטה בכלל השכונות ומטרתה היתה למנוע הטפה דתית של יהודים ומורים, כביכול, על ידי מערכת משפט אוטונומית. פחדו של השלטון היה שלמערכת המשפט כח לגרום לנוצרים לעזוב את דתם ולהיות בין אם יהודים, בין אם מורים. חוקים אלו נקבעו כחלק מחוקי איון (Ayllón) כבר בשנת 1412 אולם, מומשו רק בשכונות מבודדות ולא בקפדנות.

בשנת 1455 היה נסיון בידוד של יהודים ברובע היהודי של הארו (Haro) , אשר קודם על ידי הרשויות המקומיות ובכללן הרוזן של הארו (Conde de Haro). מהלך דומה התבצע כנגד הקהילה המורית באותה עיר בשנת 1464. עם זאת, יעילות מימושן של הוראות אלו התקיימה בפועל רק לאחר אישורו של הקורטז של טולדו, אישור שהתקבל בהתייחס ליהודים רק בשנת 1480. אכיפת הגבלות אלו שנועדו לסגר את היהודים הביאה לאינסוף סכסוכים בין הקהילה הנוצרית והקהילה היהודית. סכסוכים אשר המחישו בגלוי את האיבה ששררה בין שתי הקהילות.

בתביעות שהתעוררו בין מועצת העיר ובין בית הכנסת, שר המשפט צידד תמיד בכיבוד החוק אשר נקבע על ידי הפרלמנט. כך, שבדצמבר 1491, המלכים הקתולים הורו לדון ג‘ואן מרביירה ( Don Juan de Ribera ) המפקד העליון לגבול נאוורה (Navarra) וראש העיר של קלאהורה (Calahorra) שיאלץ את היהודים לענוד על בגדיהם אותות יחודיים. הוראה זו ניתנה לבקשתם של כמה מתושבי קלאהורה אשר התלוננו כי מספר יהודים בעיר מפרים את תקנות הלבוש הייחודי אשר נקבעו להם בטענתם של יהודים אלו, כי הם היו פטורים מהם במסגרת תפקידם כגובים וכגזברים של מסי מכירות, מס מעשר ומס חסות (montazgos).

מאז שנת 1255 הותקן בקלאהורה שוק שבועי. אלפונסו ה10(Alfonso X) נתן הרשאות מכירה בימי רביעי ליהודים ולנוצרים וביום זה הורשה סחר בין חברי שלושת הדתות. ישנן ראיות כי יהודים אף החזיקו בחנויות קבע במקום.

צו הגירוש של שנת 1492 הביא נזק וכליון על הקהילה היהודית בקלאהורה, בדומה לאשר ארע לשאר הקהילות היהודיות בקסטיליה ואראגון. דייגו מרטינז (Diego Martínez), יהודי מומר, טען בשנת 1495 כי כשמכר את כרמו שבקסטיליה, קיבל הוא בתמורה פחות ממחצית שוויו של הנכס. האפליה היתה קיימת אולם, השתנתה ממקרה למקרה. באופן זה לדוגמא, שמואל מטרון (Simuel Matron) יהודי מקלאהורה, קיבל בשנת 1492 רשיון מקתדרלת קלאהורה לרכישת נכסי אדמות חקלאיות (עצי הדר, זיתים ויבול הכרם) בתנאי שלא ימכור את אלו האדמות לקונה אחר ובלבד, שישלם מס בשיעור של 1:50 על הרווחים אותם ישיג ממכירת התבואה. באותו היום, יהודים אחרים מקהילת קלאהורה הוכרחו לשלם את חוב מס לכאורה, למול תביעת המועצה. חוב שכנראה והיה בדוי.

צו הגירוש הכשיל את המשימה הנוצרית להמרת דתם של יהודי המקום. המלוכה הנהיגה מסע שכנוע בר תוקף בקרב היהודים על מנת להגביר את שיעור המרתם לחיק הנצרות ולאחר זמן, הקמפיין הנ«ל התעצם. אולם, אין ספק כי במאות הראשונות של המאה ה16, לאותם מומרים לא היה ולו עניין מינימלי בדת הנוצרית עצמה והיא לא סיפקה בעבורם יותר מאשר מקלט פוליטי–חברתי. כך, שבניגוד לשאיפת הכתר, המרת היהודים לא הביאה למפגש חברתי מועצם בין שתי הקהילות היהודית והנוצרית ובנוסף לכך, הנוצרים הוותיקים קיבלו בפנים חושדות את הנוצרים החדשים ו «הבעיה היהודית«, נהייתה לבעיית «היהודים המומרים«.

ההסטוריה של קלאהורה

בעיר קלאהורה הנמצאת במחוז ריוחה ישנם 24,876 תושבים על פי נתוני הINE  לשנת 2010. כמו כן מאופיינת העיר בשטח המשתרע על פני 91.41 קילומטרים רבועים וצפיפות אוכלוסין של 264.9 תושבים לקמ«ר. העיר קלאהורה נושאת את שמה למרחקים כעיר אצילית ונאמנה למורשת הספרדית. מאז המאות ה4 וה5 לספירה, זהו גם שמו של המחוז, הנושא את אותו שם שבעבר היה קנטאבריקו (Cantábrico). שניה לבירה לוגרוניו (Logroño), קלאהורה היא העיר הגדולה והחשובה במחוז.

בירת האיזור של ריוחה (Rioja) , היא באחה (Baja) הידועה בתנובתה החקלאית ובהיקף גידוליה. זוהי עיר חשובה עוד מימי הרומים, הנקשרת לעיר קלאגוריס (Calagurris), עם ניחוח הנישא עד לימי הביניים. קלאהורה הנה גם מקום הולדתו של האמן הגדול מרקו פאביו (Marco Fabio Quintiliano),  מחברם של מספר ספרי לימוד והוראה בבית המשפט הרומי. לכבודו, אף הוקם פסל מול בניין העיריה.

בעיר קלאהורה התקיים ישוב יהודי אמנם, יישוב שהיה מבודד על ידי חומה משאר חלקי העיר ושהתקיים תחת שלטון אוטונומי. ההתיישבות היהודית הראשונה בעיר מתוארכת למאה ה11 ושיאה התקיים במהלך המאה ה14, כאשר כ600 יהודים נהנו משגשוג ומשפע. כאשר אנריקה השני (Enrique II) כבש את קלאהורה, רבים מיהודי העיר נדדו לעיר נווארה (Navarra). כשמלכיה הקתוליים של גרנדה (Granada) פרסמו את הצו שהוביל לגירושם של היהודים מממלכת ספרד, בעוד חלק מאלו בחרו להתנצר, רבים מהם אימצו שמות משפחה בעלי הקשר לשם העיר קלאהורה (כדוגמת Alcalahorrí או,Calahorrano) ונדדו לעבר קראקוב (פולין) כאשר לאחר שנים, נמצאו צאצאיהם בדרום אמריקה.

לאחר עת הגירוש, הרובע היהודי נכבש על ידי נוצרים אשר הגיעו מחוץ לעיר. לאחר מכן, כשמספר יהודים שבו אל קלאהורה, הם שוכנו בשכונות אחרות על מנת להקל על השתלבותם. בית הכנסת של הקהילה היה בשטח שנכבש על ידי צבאו של San Sebastián וספר התורה שבו נשמר בקתדרלה של סנטה מריה. ברובע יהודי זה בילה את חלקו האחרון של חייו הדמות הנכבדת היהודי אברהם בן מאיר בן עזרא (Abraham Ben Ma’ir Ben Ezra), סופר ואסטרונום ומחשובי התרבות הספרדית–יהודית.

מסעדות : 

Parador Nacional De Turismo

Paseo del Mercadal, 1. 26500 – קלאהורה

941130358

calahorra@parador.es

www.paradores.es

Mas informacion

Restaurante Marisquería Los Lares

Calle San Antón, 7. 26500 – קלאהורה

941133122

concemontes@hotmail.com

www.loslares.es

Mas informacion

Restaurante Ciudad de Calahorra

Calle Maestro Falla, 1. 26500 – קלאהורה

941147434

info@ciudaddecalahorra.com

www.ciudaddecalahorra.com

Mas informacion

Restaurante Gala

Avenida Estación, 7. 26500 – קלאהורה

941145515

info@hostalgala.es

www.hostalgala.es

מלונות

****Parador de Turismo «Marco Fabio Quintiliano» ****מלון

Paseo del Mercadal s/n.. 26500 – קלאהורה

941130358

calahorra@parador.es

www.parador.es

Mas informacion

**Hostal Gala  **מלון

Avenida Estación, 7. 26500 – קלאהורה

941145515

info@hostalgala.es

www.hostalgala.es

Mas informacion

**Hotel Ciudad de Calahorra **מלון

Calle Maestro Falla, 1. 26500 – קלאהורה

941147434

info@ciudaddecalahorra.com

www.ciudaddecalahorra.com

Mas informacion

[section label=»מסעדות» anchor=»מסעדות«]

מסעדות

[section label=»לינה» anchor=»לינה«]

לינה

[section label=»סימן דרך» anchor=»סימן דרך«]

סימן דרך

[section label=»מדריך» anchor=»מדריך«]

מדריך

ARACELI DEL PUENTE ANTOÑANZAS | 941 105 061 | turismo@ayto-calahorra.es

JULIA MADORRÁN HERCE.  | 941 105 061 | turismo@ayto-calahorra.es

Mª ASUNCIÓN MADORRÁN BROQUETAS | 941 105 061 | turismo@ayto-calahorra.es

Mª CONCEPCIÓN CORDÓN ANGUIANO | 941 105 061 | turismo@ayto-calahorra.es

Mª VICTORIA GARCÍA RABANERA  | 941 105 061 | turismo@ayto-calahorra.es

[section label=»תרבות» anchor=»תרבות«]

תרבות

Visitas guiadas
Semana Santa Calagurritana , “Declarada de Interés Turístico Nacional”
Jornadas Gastronómicas de la Verdura “Declaradas de Interés Turístico Regional” –  Abril
Conciertos de Música Sefardí – Verano

[section label=»קניות» anchor=»קניות«]

קניות