ריבהדביה: בירת הגסטרונומיה ותוֹרַת הַיֵינוֹת של ספרד במאה ה14
צעדי היהודים בריבהדביה מתועדים במסמכים עוד מהמאה ה11. ממסמכים אלה משתקף כי היהודים נחשבו כבעלי כוח כלכלי ותרבותי גדול, עד כדי שהשתתפו בכ15% מכלל הוצאות האוכלוסייה באיזור
ריבהדביה זכתה להיות מוקפת בעמקים ובהרים ירוקים, בין סביבה טבעית יפהפייה שבה מתכנסים נהר אביה ונהר מיניו (las aguas del Avia y el Miño). ליופי זה מצטרפים גם הסטוריה ענפה ותרבות אמנותית נרחבת, אשר הביאה להכרתה של העיר כפנינה הסטורית בשנת 1947. בריבהדביה נמצא גם רובע יהודי ששמעו נשמע בתהודה חזקה עוד מימי הביניים, עדות לקיומה של קהילה ורוח יהודיות אשר נשבו במקום אף זמן רב לאחר הגירוש בשנת 1492, גירוש אשר הוביל לאחד מתהליכי האינקוויזיציה המפורסמים ביותר במאה ה17 .
נוסף על החוויה ההסטורית שבזכר היהודי התמידי במקום ובייצוג העבר היהודי שלו, מסלול ברובע היהודי של ריבהדביה מאפשר לנסוע בזמן ולחוש רחובות מלאים בריחות והיסטוריה. מראה הארמונות והכנסיות הרומנסקיות וטעם יצירותיהן של המאפיות שעודן ואופות מאפים על פי המתכונים הספרדיים הישנים יעלה חיוך ספרדי על פניו של כל הצועד ברחובות העיר.
בימי הביניים הוכר שמה של ריבהדביה כעיר עשירה, בעלת חשיבות פוליטית וכלכלית גדולה. עיר, אשר לא היתה זרה לסוחרים היהודים אשר תמכו בכלכלה המקומית באמצעות סחר ביין של ריבריו וסיפקוהו לממלכות חצי האי ואף ייצאוהו לאיטליה, הולנד, גרמניה, אירלנד ואנגליה. סחר זה תרם לשגשוגו הכלכלי של הרובע היהודי.
בעבר, מפורסמים היו היינות של ריביירו ונחשבו ליוקרתיים וכיום, ישנה מודעות ורצון של המקומיים להחזיר עטרה ליושנה. כך, שהם עמלים להחזיר את תפארתו של העבר היהודי למקום, דבר הבא לידי ביטוי ביקבים ובטברנות הפזורים בעיר. כחלק ממאמצים אלו, שואף הכפר להחזיר למקום את עטרת כרמיו בדרך מיוחדת נוספת, היא החגיגה השנתית של הפסטה דה איסטוריה (Festa da Istoria).
בהשוואה להתיישבויות קודמות של הקלטים והרומאים אשר לא צלחו, הרובע בריפא אביה (Rippa Avia) כלומר, בריבהדביה, מתגלה כמרכז אוכלוסייה חשוב במאה רק ה11. הרובע נבנה בין השנים 1,065 ו1071, בימי המלך גרסיה הראשון, בבירת הממלכה של גליציה. לכהונתו של דון גרסיה היתה השפעה מיידית על הרחבתה של ריבדביה, על ידי הארכת הגדה הימנית של נהר אביה (río Avia ) באופן משמעותי. אותה גדה היוותה באלו הימים את ליבה של מה שכיום קוראים אנו בשם העיר ריבהדביה.
רחוב ירושלים ברובע היהודי של ריבהדביה
הגידול בהתיישבות בעיר ומיקומה האסטרטגי של ריבהדביה משכו מספר רב של יהודים אשר הגיעו אליה באופן יחידני ולא קהילתי, בתקווה שבה תמצאנה אפשרויות כלכליות נרחבות. עיקר קסמה של העיר נבע מחשיבותה של ממלכת גליציה וגדולתה הן הכלכלית הן הגאוגרפית, עם גבולות שהשתרעו מעבר לנהר דואורו (río Duero), ואף בחשיבותה האסטרטגית, באפשרות לכבישתה של הממלכה המוסלמית של בדחוז (el reino musulmán de Badajoz).
ידוע לנו, כי ההתפתחות הדמוגרפית והכלכלית של ריבהדביה לא התרחשה בטרם המאה ה12, ועיקרה קשור קשר הדוק למספר התפתחויות משמעותיות באותה עת. אלו, כללו מינוף הפצת היין של ריביירו דרך צפון ספרד, הקמת המנזרים הגדולים של סאן קלודיו מלון ואוסריה (San Clodio Melón y Oseira ) וגם, זכויות יתרות שהוענקו בכתב ההתחייבות המלכותי של 1164 שהעניק פרננדו ה2 לעיר.
בשנת 1375, כשויתר אנריקה השני של קסטיליה על זכות מלכותו, התחיל פדרו רואיז סרמיינטו (Pedro Ruiz Sarmiento ) בתפקידו כרוזן ריבהדביה. כך, מתחילה היסטוריה ארוכה משותפת בין ריבהדביה ובית סרמיאנטו, שהמשכה ב1476, בהכרה של המלכים הקתולים ביוזמתו של רנרדינו פרז סרמיאנטו (Bernardino Pérez Sarmiento ) לכיבוש מחודש.
התיעוד הראשון לנוכחות יהודית בריבהדביה מתוארך לשנת 1386, כאשר הוא מיוחס לכרוניקה של פרויסארט (Crónica de Froissart), שנאספה על ידי הברון קרווין של לטנהוב (barón Kervyn). שם, סופר על הקמתה של ריבדביה על ידי הדוכס לנקסטר. בשנה זו, שנת 1386 מספר פרויסארד בכרוניקה מתועדת, כי לאחר פלישתו לגליציה, חייליו של הדוכס לנקסטר נתקלו רק בהתנגדות. עוד מציין הוא כי בערים כמו ריבהדביה, נוצרים ויהודים לחמו יחדיו, זה לצד זה. ישנו אף היסטוריון הטוען כי לאחר התגברות התנגדותם והכניסה לעיר ריבהדביה, גבו הבוזזים שלל גדול של זהב וכסף מבתיהם של היהודים בפרט וכי באותה עת, ישבו בעיר יותר מ1500 יהודים. נתון זה נצפה כנושא לויכוח פעמים לא ספורות ונדמה כמוגזם.
אתה מכיר את המקומות הטובים ביותר לאכול בקאל של ריבהדביה?
בלאחר נוכחותה זו של הקהילה היהודית בספרי התקופה וברשימותיה, נעלמה היא מספרי הימים. אזכורה של הקהילה וחדשותיה ישוב רק במאה ה15, כאשר ההתייחסות אליה ותיעודה, יעלו בהדרגתיות מעת לעת.
ידוע לנו כ בשנת 1464 מספר המשפחות היהודיות בריבהדביה עמד על כ13 משפחות, בשנת 1472 מספר המשפחות ירד לכדי 7, בשנת 1474 גדל שיעורו לכדי 11 משפחות ואילו בשנת 1484 הצטמצמה הקהילה המקומית ל4 משפחות בלבד.
לרישום אוכלוסין זה יש לצרף את אותם אשר לא נדרשו לתשלומי מיסים ועל כן לא נכללו בו. אולם, אף תחת ספירה זו, ניכר כי הקהילה היהודית בריבהדביה של המאה ה15 היתה זעירה בדומה לרוב קהילות גליציה באותם הימים.
ריבהדביה על גדות נהר אביה
הקהילה היהודית בריבהדביה התקבצה באיזור אחד שאיחד מספר רחובות, כיכרות ומעברים, מחלקה המערבי של החומה סביב פורטה נובה ( Porta Nova). למרות המרחבים הגדולים עליהם השתרע הרובע היהודי, בחרו חלק מהיהודים לחיות באיזורים נוצריים. כאשר באופן דומה, נוצרים התגוררו ברובע היהודי. אחוז גבוה של יהודי ריבהדביה גרו באחד מרחובותיה הראשיים של העיר, בחלק שמתחיל מהפלזה מאיור (Plaza Mayor) ועד הכנסייה על שם מגדלנה (Magdalena). רחוב, אשר הותיר להיקרא דרך היהודים (rúa da Xudaría) עד המאה ה16, עת שונה שמו לרחוב הצלב.
אתה יודע איפה תוכל לישון ולחיות את ההיסטוריה של הקאל של ריבהדביה?
עם זאת, בתיעודים שונים המתוארכים עד לאמצע המאה ה19, כאשר הוזכר רחוב הצלב (calle de la Cruz) , בחרו המצוטטים לאזכר גם את השם הקודם דרך היהודים. בחירה לשונית זו מאפשרת לנו להניח כי הרחוב היה מוכר יותר בשמו השני יותר מאשר שמו הראשון. גם בימינו אנו, קרוי הרחוב בשמו המסורתי.
איזור עירוני זה איפשר ליהודים לפתח את חייהם ומשלח ידם באפיקים נרחבים. בנוסף למסחר ולמלאכה, עסקו היהודים גם בפיתוח ויישום פעילויותיו של הרוזן של ריבהדביה, דון דייגו פרז (don Diego Pérez Sarmiento). נראה, כי לרוזן זה היה קשר נרחב עם שניים מהיהודים המהוללים של אותה התקופה, הם סולומון פיסיקו (Salomó Físico), הוא רופאו האישי, אשר הוזכר בצוואתו ואברהם דה ליאון ( Abraham de León ), הוא גובה הכספים הראשי של מיסי היין בריבהדביה. על אברהם דה ליאון ידוע לנו כי את שנות הקריירה הראשונות שלו העביר באורנסה (Ourense). אולם, בין השנים 1438 ו1444 עבר הוא להשתקע בריבהדביה.
בריבהדביה פעל דה ליאון כגובה כספים, והיה אחראי על גביית דמי שכירות כעוזרם הנאמן של דון דייגו פרז סרמיינטו (Diego Pérez Sarmiento), רוזן סנטה מרטה דה אוטיגרה (Santa Marta de Ortigueira) ואביו של של הרוזן של ריבהדביה. בתפקידו כעוזרם הנאמן, היה הוא אחראי על כל הקשור להיבטים הכלכליים והפיננסים של בתי הרוזנים.
שמו של אברהם דה לאון (Abrahán de León) נקשר מספר רב של פעמים בדמותו של יהודה פרז (Judá Pérez). כאשר שמו של האחרון מופיע בתיעודים שונים משנת 1423 ועד 1488 למעט בתקופה שבין 1456 ושנת 1476. בהיות תקופה זו ארוכה בשנים, תיעוד זה מאשר את קיומם של שתי דמויות שונות בעלות אותו שם. ההנחה היא כי הראשונה פעלה משנת 1423 עד 1456 והשניה, משנת 1476 ועד ל1488. יש לציין כי יהודה הופיע שוב בשנת 1497 כשהתנצר.
אתה צריך מדריך מקצועי לביקור שלך בקאל של ריבהדביה?
על יהודה פרז הראשון (1423-1456) ידוע לנו כי היה שכנה של אסטורגה (לאון), כי היה נשוי וכי היה אב לשני ילדים לפחות: דייגו לופז ואברהם פרז. שמו של הראשון, בהיותו שם נוצרי מובהק, מאשר לנו את דבר התנצרותו של יהודה. כמו כן, ניתן בידינו להניח כי נהנה הוא מרווחה כלכלית, בשל חבירתו לאנשי מפתח בעיר, אשר היו אמונים על פיתוח הפעילות המנהלית והכלכלית במקום.
מבט על הרובע היהודי של ריבהדביה
פעילותו המנהלית-כלכלית של יהודה כללה שילוב בין גביית מיסים באורנסה, לבין ארגון וגביית התשלומים בעבור דון דייגו פרז סרמיינטוי (don Diego Pérez Sarmiento). העובדה המשמעותית ביותר בחייו האישיים של יהודה פרז השני (1476-1488, 1497) היא המרת דתו לנצרות. עובדה זו ידועה לנו ממסמך מה15 בדצמבר של שנת 1497 , בו הוא מוזכר כלוייס אלונסו (Luys Alonso) אשר נקרא לפני כן יהודה פרז. חייו המקצועיים של יהודה נקשרו בדמותו של דון ברנרדינו פרז סארמיאנטו (don Bernardino Pérez Sarmiento), רוזן ריבהדביה אשר עבורו שימש כגובה כספים וכמשרת אישי. פעילויותיו האחרונות אף מתועדות בהרחבה בספר של מחוז ריבהדביה, מהשנים 1477 ו 1478.
יהודה פרז היה אחראי על ההכנסות וההוצאות של ביתו הישן של הרוזן בשנים 1477 ו 1478 ותחומי אחריותו היו חשובים מאד, החל מניהול משק ביתו של הרוזן בשל היעדרותו הרבה מביתו וכלה בניהול כספיו של זה. אולם, כבר בטרם שנת 1488 נאלץ יהודה לעזוב את פעילות זו, כנראה ובשל עונש הנידוי שהטיל דון ברנרדינו, על יהודה פרז ועל דמויות אחרות. ככל הנראה, כתגובה לנזקים הכלכליים והטריטוריאליים שהסבו לו. אפשרותו של דון ברנרדינו להטיל עונשים אלו נבעה מהעובדה כי למרות שהיתה לבתי המשפט היהודיים סמכות להעמיד לדין את חברי הקהילה, הרשויות האזרחיות והכנסיה הנוצרית יכולות היו להטיל מרות או לאכוף חרם כשהנ»ל נגע לנושאים כלכליים.
היכן אני יכול למצוא מידע נוסף על הקאל של ריבהדביה?
בעוזבו את תפקיד משרת ביתו של הרוזן של ריבהדביה, החליפו בתפקיד אחיו משה פרז, אשר לו היו יחסים בעייתים עם הרוזן. עימות בין שניים אלו נגרם עקב הניסיון של דון ברנרדינו לנצל את חלק מרכושם ומקורות ההכנסתם של היהודים. משה ביקש הגנה מהמלכה איזבל, אשר, כצעד ראשון, לתגובתה החליטה על השבת רכושם של היהודים עד לקיום משפט בעניין.
לאחר הגירוש של 1492, רבים מהיהודים שחיו בריבהדביה התנצרו ובכך שמרו על נכסיהם וזכו להיחשב כאזרחים מלאים. אולם, חלק מהיהודים המשיכו לקיים את הפולחן היהודי בסתר.
נוצרים ויהודים היו שותפים כולם במסחר ובפיתוח המקומיים ותרמו לחוסנו הכלכלי של האזור כולו, אשר הגיע לשיאו במאה ה15 ובמאה ה17 והתבסס בעיקר על שיווק היין המקומי. מלבד בסחר, עסקו היהודים גם במלאכת יד, כאשר סנדלרות היתה מקצוע נפוץ ביותר וכן גם חייטות, נפחות, רצענות, צורפות וכו’ . אלו אשר סרבו להתנצר חויבו לעקור ולהתיישב באופן זמני בפורטוגל הסמוכה. כאשר שקטו הרדיפות, חזרו אותם יהודים לעיר אולם, מעת לעת היו תקריות בטחוניות במקום, בעיקר בתקופות בהן נציגי האינקוויזיציה הגיעו לעשות בדיקות על יד רביירו.
מגן דויד, מאפה מסורתי יהודי, ריבהדביה
מהו הזמן הטוב ביותר לבקר בקאל של ריבהדביה?
מה עוד אני יכול לעשות בריבהדביה?
מהו «ספרד קארד» ואיך אתה יכול לקבל אותו?
ההסטוריה של ריבהדביה
ריבהדביה, היא מושבה לשעבר של ממלכת גליציה, מאחדת את כל המהות של «ריביירו» ובמיוחד את נהר האביה של הריביירו
שמה של העיר ריבהדבריה נקשר לא ביין בלבד אלא, גם בקהילה היהודית אשר ישבה במקום. רובעה היהודי של העיר הוא למעשה הרובע היהודי החשוב ביותר בגליציה. זאת ועוד, הסחר ביין ריביירו היה מונופול שנשלט על ידי יהודי המקום וכבר בימי הביניים הופץ באיטליה, הולנד, גרמניה ואנגליה, להנאת חיכם של השותים. בנוסף, ניצלה הקהילה היהודית את שטחי העיר בכדי לשכלל ולטפח את גידול הגפנים והרחיבה את רשת ההשקייה.
היהודים התיישבו בעיקר סביב פלאסה דה מגדלנה, בקרבת הכנסייה הרומנסקית של סנטיאגו ורשימה ארוכה של מקדשים: סנטו דומינגו, או פורטל, סאן פרנסיסקו, סנטה מריה, סאן ג’ואן.. והטירה של סרמינטו.
ריביירו, חגגה את חגיגות היין של ריבהדביה, והכריזה על חגיגות אלה כעניין תיירותי לאומי, כמו ונחגגת מחדש «ההיסטוריה» המפורסמת של העיר בכל שבת אחרונה של חודש אוגוסט. זהו שחזור היסטורי של האווירה היהודית האותנטית, תוך חידוש והחייאת האווירה של ימי הביניים. החגיגה אף מציגה שימוש בפרוטת מטבע מאותה עת ובעלי המלאכה מציגים מבחר נרחב של עבודות ברוח המקום והזמן.